פסח? על שום מה?

פסח? על שום מה?
Rate this post


אני אוהבת במיוחד את חג פסח. אולי כי בחג הזה הגעתי לעולם. אולי, כי גדלתי במשפחה מסורתית שבה ההכנות לחג מתחילות כבר בפורים (כן, בפורים…) ועד  שמגיעים לערב החג האוויר כבר מתמלא בחגיגיות ויש ריח של ניקיון באוויר (וגם של אקונומיקה / צבע/ רהיטים – לרגישים שבינינו). ואולי, כי מתחיל האביב, ובמקומות רבים בעולם – נערכות חגיגות בחודש אפריל. כל אחד את החג שלו
.

אני זוכרת את ההתרגשות שלוותה אותנו כשאמא קנתה לנו בגדים חדשים וחגיגיים. את קולות הזימרה שיוצאים מבתי השכנים בכל פעם שמישהו אחר מגיע לקטע של "מה נשתנה", בהגדה, ואת סבא שלי, ז"ל, מניף את הקערה של פסח בידיו הגדולות ומברך את כולנו תוך כדי שהוא מעיין בכתובים ולא שוכח להגניב חיוכים לנכדים. היו לנו מספיק ימי חופש להיות אצל סבא וסבתא, לראות את כל בני-הדודים, לישון מאוחר, ולאכול הרבה תפוחי אדמה עם ביצים ומיונז…

לנו, הילדים, לא היו דאגות. הדבר היחיד שהטריד את מנוחתנו היה איפה נישן ועם מי נבלה את היום הבא לפני שייגמר חופש פסח. מה נשתנה? האם גם היום כשבגרנו, אנחנו יכולים "להשתחרר" עד כדי כך, שרק השאלה איך לבלות טוב בחופש תעסיק אותנו? ומה צריך לעשות לשם כך?

ברוח ההגדה של פסח, חשבתי לעצמי שכנראה אנחנו צריכים לפסוח על אי אילו דברים כדי שזה יקרה (מה שעבד אצל אלוהים חייב לעבוד אצלינו, לא?) אז על מה נפסח?

על דאגות היום יום, על דברים שמציקים לנו, על דברים שהתרגלנו לחשוב שהם מציקים לנו, על מה שהוא אמר, שהיא אמרה, שההיא אמרה….על השיפוטים שלנו, על הקטנוניות, על הרצון לשלוט, ותרגישו חופשי להוסיף עוד משלכם… אולי אז נוכל לשבת אחים גם יחד, ולחגוג על שבאמת פסחנו וקפצנו – ולו רק לחג – לארץ אחרת.

חג אביב שמח!
אלינור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *