דף הבית / העצמה ומימוש עצמי / דודי שנפל במלחמה
אגיע לגרסה הכי טובה שלי
כלים איתם אני עובד כל יום ומתקדם
התעוררתי לבדוק שהוא חי!
כלים הפרקטיים שיכולתי ליישם באותו הרגע
זו הפעם הראשונה בחיים שאני משתחרר מתפיסות
אמא רגועה ואוהבת היא המזון המומלץ ביותר לתינוק
השקט הפנימי שנוצר בי ובו פשוט ישנתי טוב
עזרה לי לסדר את חיי החדשים עם התינוק שלי5 (100%) 2 votes If you are a first-time parent or a parent with a few kids struggling to manage […]
זה האיר אצלי נקודה שהייתה צריכה להתברר
באתי ללידה מלאת מוטיבציה ומחשבות טובות וברוך ה' עברה לידה טובה.
עבודה מדהימה עם בעלי שהיה פתוח לביקורת ושינויים
אני לא מוותר לעצמי וכל זה בזכותך
הרגשתי שהחיים חבטו בי ושאני במקום נמוך ולא טוב ביחס לאיך שהכרתי את עצמי רוב חיי.
I also continued to see Elinor about my career and my own life after 3 months I feel great change in my life and personality
a perfect balance between being compassionate all the while guiding through tough love
להיות הבן אדם שרציתי להיות
הסתכלתי בבדיקות דם ישנות ורציתי לבדוק את הקשר בין התוצאות לאורך זמן
תוך 4 מפגשים הצלחתי לשנות את סדר היום שלי
להבין מה אני באמת רוצה בחיים וכיצד אני יכול להשפיע
נותן להתרכז באמת במה שחשוב ונחוץ לצורך התקדמות והתעצמות אישית.
התגברתי והתחזקתי ואני חושבת שגם טיפה התבגרתי
היא הרחיבה לי את הלב בצורה שלא ידעתי.
קשובה, חדה, עניינית, פרקטית ומשנה גישה
אלינור קשובה ומתאימה את עצמה לקבוצה בצורה טבעית.
בזכות ההכוונה של אלינור הצלחתי לעשות שינוי.
ביחד יצאנו למסע מרתק מלא תובנות והכי חשוב – פעולות!
קשה לתמצת בכמה שורות מה שקרה מאז. לא היה שום קסם ולא היתה תרופת פלא אבל החיים שלי השתנו.
לא היה שום קסם ולא היתה תרופת פלא אבל החיים שלי השתנו
היא יודעת להקשיב, לגעת באנשים, לסקרן, לחדד, לדייק ולדרבן לעשייה
אני במקביל עוברת סדנת עומק ביחסים וזה מאוד התחבר לי חזק ודייק לי נק' שנגעתי בהם.
אני כמו אחרים ורבים נקראתי על שם גיבור שנפל במלחמה.
את הדוד שלי, אלי דהן, לא זכיתי להכיר.
היכרתי את דמעותיה של סבתא שייבשו את ראייתה עם השנים,
את כאבו של סבא ואת שתיקתו הרועמת,
את שיברונם של אמא והדודים שלי – כל אחד בדרכו הוא.
דוד שלי, אלי דהן בן חנה ויהודה, היה קצין בגולני. במלחמת יום הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בן 26 היה. נשוי טרי, אב טרי ששוחרר לביתו לראות את בנו ואישתו. הוא חזר למלחמה מבלי שנקרא ובהתקפת כוח קומנדו סורי על כוחותינו ביום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) הוא נהרג.
בתנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "אלי היה מהמובחרים שבקציני הגדוד ולחם בעוז רוח ובאומץ רב, כדי להדוף את הפולשים לארצנו.
לצערנו הרב היה אלי צריך לשלם בגופו ובדמו למען המשך קיומה של מדינתנו – מדינת ישראל. נפילתו של אלי הממה אותנו. הוא היה אהוב ואהוד על חבריו ועל מפקדיו ביחידה. אנו לא בקשנו אבות ובנים גיבורים, אך נאלצנו להקריב את מיטב בחורינו ואת חום דמנו למען קיום עם ישראל בארצו ובתפוצות".
"נאלצנו להקריב את מיטב בחורינו למען קיום עם ישראל בתפוצות" זה מה שנכתב אז, וזה גם שאני שומעת היום.
43 שנים אחרי שדוד שלי הלך.
שנים של בתי קברות ואזכרות.
כל פעם נדמה שאי אפשר להכיל יותר ממה שיש, וכל שנה מס' האנשים שבאים להספיד רק הולך וגודל.
אין אחד במדינה הזאת שלא כואב על מישהו.
כולנו קרובים לשכול, נפגעים של טרור ומלחמות.
"יום הזיכרון" כאילו נועד להנציח את היקרים שאיבדנו פעם, אבל לצערנו כמעט כל יום פה הוא יום זיכרון למישהו.
.
שנים של מלחמות. שנים של תקווה שהשלום יבוא עלינו, שהדור הבא יישב עם עלה של זית.
אצלנו אין ביטחון. וגם אם לא הלכת בצבא, תוכל להיעלם ברחוב בפיגוע טרור.
עד מתי יבכו אבות ובנים ואחים וילדים?
עד מתי יספר לנו השלטון על ניסיונות של שלום ובארץ תהיה מלחמה?
עד מתי נזדעזע כל פעם מחדש על פרח שלנו שהלך?
אני כבר לא מאמינה למנהיגים שלנו שהם חותרים לשלום. אבל כן מכירה בדור המנהיגים הצעיר שבא לתת בשורה אחרת.
יהי זכרך ברוך דוד יקר שלי, וזיכרונם של כל הפרחים שנלקחו מאיתנו בשיא פריחתם.
הלוואי שהדור שלנו יקום לתפארת מדינת ישראל וינהיג את השינוי.