איך מדכאים אותנו בבית הספר? ואיך כל זה קשור להתפתחות העצמי?

איך מדכאים אותנו בבית הספר? ואיך כל זה קשור להתפתחות העצמי?
Rate this post

"שני ילדים מטיילים ביער. הם שונים מאוד זה מזה. מוריו של הראשון מעריכים אותו כמוכשר, וכן הוריו- וכתוצאה מכך, גם הוא עצמו. הישגיו במבחנים גבוהים, ציוניו בלימודים טובים, ובידיו המלצות מצוינות ; בזכות כל אלה יצליח ללא ספק בעולם הלימודים. הילד השני אינו נחשב לחכם. הישגיו במבחנים בינוניים, ציוניו בבית הספר אינם טובים, ושאר הנתונים על הנייר גבוליים בהחלט. לכל היותר הוא מוכשר במה שמכונה "חכמת חיים".

בטיילם ביער, הילדים נתקלים בבעיה דוב ענק וזועם מסתער עליהם. הילד המוכשר מחשב שהדוב יגיע אליהם בעוד 17.3 שניות, ונתקף בהלם. הוא מסתכל על חברו ורואה שהוא חולץ את נעלי ההליכה שלו, ונועל נעלי ריצה. הוא קורא: "אתה משוגע! לא תוכל להימלט מן הדוב בריצה!". הילד השני עונה לו, "נכון, אבל כל מה שעלי לעשות זה להשיג אותך".

מדברים איתנו רבות על השגים ולימודים בתקופת הילדות בבית הספר, ולא מעט אנשים יוצאים מהאוניברסיטאות כשהם מדופלמים אך מרגישים תחושות של חוסר ביטחון עצמי, תקיעות וחוסר יכולת למצוא מה הצעד הבא הנכון עבורם.

למה?

ייתכן שזה נכנס בדיוק לתוך אותו "חור" עצמי שלא למד לשאול את עצמו מה טוב לו. או אולי נפל בתוך אמונות מושרשות היטב של הורים ומשפחה שמאמינים שמה שאוהבים זה תחביב ולא פרנסה ולכן צריך לחפש "מקצוע טוב לחיים". וללמוד אותו, בכל מקרה. או שהאמירה "ללכת בתלם" הייתה חזקה מלמצוא מהו השביל שלך.

בפסיכולוגיה קוראים לזה אינטליגנציה יצירתית. את המונח טבע הפסיכולוג הדגול סטרנברג ובכתביו הוא מונה תכונות של בעלי אינטליגנציה יצירתית.

תכונות של בעלי אינטלגנציה יצירתית

1. הם מחפשים באורח פעיל מודלים לחיקוי, ועם הזמן הופכים בעצמם למודלים כאלה. פיתוח אינטליגנציה יצירתית נעשה על פי דוגמא ולא על פי אמירה. לבעלי אינטליגנציה מצליחה היו ככלל מודלים טובים לחיקוי.

חישבו, מהם המודלים שהילדים שלכם רואים באופן קבוע?

2. הם מטילים ספק בהנחות המקובלות ומעודדים אחרים לעשות כן. ללא הדחף של אלה המטילים ספק בהנחות המקובלות, לא היו מחקרים, לא היו גילויים חדשים ואנחנו עדיין היינו חושבים שהעולם הוא שטוח. חשיבה יצירתית מתחילה בשאלה : מדוע?

חישבו, האם אתם מלמדים את ילדיכם להטיל ספק? אפילו במחיר התחצפות אליכם?

3. בעלי החשיבה היצירתית מאפשרים לעצמם ולאחרים לשגות. הילדים מקבלים מסרים בבית הספר שאסור לשגות. הם מפחדים לעשות טעויות ועל כן אינם מעזים להפגין חשיבה עצמאית, שרק היא עשויה להוביל ליצירתיות גם אם היא שגויה לעיתים. סטרנברג יוצא כנגד גישת "חוברת הצביעה": אם נקבל את ההנחה כי הילד המושלם הוא זה הצובע בתוך הקווים ומשתמש רק בצבעים ה"נכונים", הרי שהמבוגר המושלם הוא זה הנשאר בתוך הקווים גם בעבודה.

אי אפשר לתגמל על צורת חשיבה כזאת ועם זאת לקוות ליצירתיות כאשר הילדים יתבגרו.

4. הם נוטלים סיכונים מחושבים ומעודדים אחרים לעשות כן. זהו סיכון מחושב, שאין בו סיכון לגוף ולנפש והוא כרוך בהיותנו שונים. מבוגרים למדו לדכא יצירתיות. נוכל לסייע לתלמידים אם נעודד נטילת סיכונים אינטלקטואליים ונשחרר את היכולת היצירתית.
סטרנברג ממליץ למורים לתגמל את נוטלי הסיכונים, אני לא רואה את זה קורה בבית ספרינו,

אבל בבתים שלנו, אנחנו יכולים לעודד את הילדים שלנו לעשות דברים אחרת.

5. המשך יבוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *